ד"ר סקימל מצאה שדווקא בטיפול בגינון הצליחו הילדים לשנות את ההתייחסות הרגשית. זאת, בעזרת שלל חוויות שהגינה מאפשרת, אינטראקציה בלתי אמצעית עם עולם הטבע, ועשייה עם סיפוק והנאה בהווה, המלווה בתקווה ואמונה לעתיד. הדגש הטיפולי הושם על תכנון, שתילה, זריעה והנאה מפירות הגינה.

בנוסף, גילתה ד"ר סקימל כי השימוש בגינון עודד למידה ואינטגרציה של חומרי למידה ומגוונים דרך חוויות הרלוונטיות לנושאים שונים בגינה. לדוגמה, כתיבה וקריאה על הצמח, חישוב כמויות של מים, חישוב מספר הזרעים לעציץ ורווחים בזריעה, ולימוד דרך גירויים הקשורים לחיים עצמם. הגינה הטיפולית איפשרה גם את הרחבת החוויות הלימודיות שבדרך כלל היו לילדים לקויי הלמידה מתסכלות ומצומצמות.

מסקנות המחקר של ד"ר סקימל הצביעו באופן חד-משמעי על שיפור ביכולת הרגשית של התלמידים. קשיים כמו אי-מסוגלות, פחד, חרדה מכישלון, בידוד מרצון, עצב וקושי לתכנן את העתיד התמתנו ואף נעלמו לחלוטין במהלך העבודה בגינה הטיפולית. ד"ר סקימל מתארת במאמרה מגוון רחב של התערבויות בגינון בעזרת החושים, המאפשרות חיבור טוב יותר של הילד לקוי הלמידה לקשייו הרגשיים וגם ללמידה בדרכים חווייתיות, מגוונות ויצירתיות. 

 

 

 

 

 

 

30 דק'


חייגו
052-2530393