מהי נפש?

לנפש יש הגדרות שונות, אך קיים מכנה משותף לגבי תפקידה של הנפש בחיינו –
הנפש היא איבר ההתאמה שלנו אל העולם. באמצעותה אנו קולטים את רשמינו, מעבדים אותם, מגיבים לגירויים חיצוניים ופנימיים, ויוצרים את הקשר עם כל מה שנחוץ לנו. הרגשות הם התוצר של הנפש והם מאפשרים לנו לבחון את ההתאמה שלנו אל העולם .
אנו פונים לטיפול נפשי כאשר משהו נפגם במנגנון ההתאמה של הנפש וכאשר קשה לנו להתמודד עם רגשותינו. הגישות השונות לטיפול נפשי מתמודדות עם מגוון התפקידים של הנפש. חלקן מתמקדות בהתאמה הפנימית של הנפש – בינינו לבין רגשותינו ומחשבותינו, חלקן מנסות לשפר את ההתאמה שלנו למציאות – על-ידי בדיקת התנהגותנו, וחלקן עוסקות ביחסים שאנו יוצרים עם אחרים. כל אחת מהן יכולה לסייע לנו לשפר את התאמתנו למאפיינים שונים של העולם הסובב אותנו.
הנפש היא מטאפורה המסמנת את מרחב הפעולה של הפסיכותרפיה. בפילוסופיה המערבית שלפני ימי פרויד היו למטאפורה של הנפש ביטויים מגוונים שהציגו מודלים שונים של הנפש. המודל של אפלטון למשל הציג גישה דואליסטית המפרידה בין הגוף הזמני לנפש הנצחית.
גם פרויד הפריד בין גוף לנפש ויצר שני מודלים של הנפש שהם למעשה מטאפורות:
המודל הטופוגרפי – מודל זה מדמה את רמות המודעות השונות (מודע, טרום מודע ולא מודע) לרמות קרקע שונות – הרים, עמקים ומערות כמו במפה טופוגרפית.
המודל הסטרוקטורלי – על פי מודל זה מחולקת הנפש לשלוש רשויות - איד, אגו וסופר-אגו. הנפש מנסה כל הזמן לאזן בין הכוחות המנוגדים, לבקר אותם ולשלוט בהם.