בשנים מאוחרות יותר הרחיב פרויד את המושג "מנגנוני הגנה" שתיאר הן את תגובת האגו לדרישות הסופר אגו ולהתגוננות מפניו, והן לדרישות המציאות החיצונית. כך, בסופו של דבר כללו מנגנוני ההגנה את כל דרכי הפעולה הבלתי מודעות של האגו שנועדו לתמרן בין האיד, הסופר אגו והמציאות.

אלה הן טכניקות שבהן נוקט האגו כדי לחסום את הדרישות שהוא אינו מצליח למלא, לשנות את צורתן של הדרישות שהוא מסוגל למלא באופן חלקי ולתאם בין דרישות מנוגדות שמגיעות מכיוונים שונים. אנה פרויד, בתו של פרויד שהיתה גם היא פסיכואנליטיקאית חשובה, פיתחה את הנושא של מנגנוני ההגנה והרחיבה אותו.

הכחשה (denial)

מנגנון זה מופעל על ידי האגו בניסיון להתעלם מהמציאות החיצונית (כמו נזיפות של אבא ואמא) או מן המציאות הפנימית (כמו שדרים מהגוף על כך שמתחילה להתפתח מחלה). המידע נקלט על ידי האגו באופן מודע אך הוא מסרב להבין את משמעותה או מנסה להכחיש את חשיבותה. מנגנון זה פועל בעיקר אצל אנשים שזיקתם למציאות נמוכה מסיבה כלשהי.

השלכה (projection)

מנגנון זה מבוסס על הנטייה האנושית להאשים אחרים ולא את עצמנו כאשר אנחנו לא עומדים בסטנדרטים של עצמנו ומייחסים את כישלונותינו לאדם אחר או לגורמים סביבתיים (הרקדן שמאשים את קרשי הבמה). מכאן גם נובע המושג "הזדהות השלכתית" של מלאני קליין, כאשר התינוק משליך החוצה חלקים בלתי נסבלים עבורו.

אידיאליזציה (idealization)

התינוק מייחס כוחות אידאליים לאנשים שבהם הוא נתמך רגשית, כך הוא מרגיע את האימה שלו מפני העולם. האדם הבוגר יכול לבחור דמות אידאלית כדי לדחוק הצידה תחושות פנימיות של פגיעות מתוך אמונה שקיימת דמות מיטיבה וחזקה שתוכל להושיע אותו.

אומניפוטנטיות (omnipotence)

מנגנון הגנה שמתחיל בתקופת הינקות ולפיו התינוק אינו מודע לנפרדות שלו מהעולם שסביבו ולכן הוא חושב שהכול בשליטתו וכי אירועים חיצוניים נובעים ממקור פנימי בתוכו. הצורך באומניפוטנטיות נשאר בכולנו ויכול להוביל את האדם לעיסוק לגיטימי שבו הוא יכול לשלוט באחרים כמו ניהול והנהגה.

פיצול (split)

האדם מתייחס לעולם כאילו הוא מחולק ל"טוב" ו"רע" או שחור-לבן, וכך הוא מפחית את חוסר הוודאות והחרדה שנובעת מהעמימות והמורכבות שקיימת באנשים שכוללים בתוכם את הטוב והרע גם יחד.

עידון (sublimation)

סובלימציה היא הטיית האנרגיות היצריות למטרות חיוביות מבחינה חברתית ותרבותית (למשל, עיסוק בספורט כדרך לתעל תוקפנות).

הדחקה (repression)

תהליך שבאמצעותו רעיון או דחף כלשהו נעשים לא מודעים. פרויד טען כי קיימת הדחקה ראשונית שבה נמנעת מלכתחילה עלייתו של הדחף למודע והדחקה משנית שבה תכנים מודעים נדחקו ללא-מודע.

התקה (displacement)

הפניית דחפים או רגשות מסוימים

פרויד - העברה היא כל רגש, מחשבה או עמדה שעולים במטופל כלפי המטפל בסיטואציה הטיפולית.

בתחילת דרכו ראה פרויד בהעברה סוג של התנגדות לטיפול.

עם הזמן הבין שההעברה היא דרך לשחזור יחסיו המוקדמים של המטופל עם הוריו המתרחש בהווה מול המטפל. כך יכול המטופל להחיות מחדש בהווה קונפליקטים מהעבר שאינו מודע להם.

העברה ככלי טיפולי

• עם הזמן, הבין פרויד שניתן להשתמש בהעברה ככלי כדי להבין את הלא מודע של המטופל ואת השחזורים שהוא עושה ליחסים מעברו.
• בהווה, ביחסים עם המטפל, ניתן לבחון את ההעברה, את רגשותיו ומחשבותיו של המטופל, בתוך סביבה מכילה, קשובה ולא שיפוטית, ובכך לעזור לו להבין את עצמו, את רגשותיו ומניעיו טוב יותר.
• המטופל למעשה מציג בפנינו את הוריו ומזמין אותנו באופן לא מודע ללמוד בדרך חווייתית איך מרגיש בן להורים כאלה.

התפתחות המושג העברה

"מסיבות שונות ובדרכים שונות המטופלים משחזרים את חיי הינקות שלהם בהעברה בצורה נחרצת ומושלמת מבלי להיות מודעים לכך, עד שהמטפל נאלץ לחיות מחדש חלקים מן ההיסטוריה הזאת באמצעות ההעברה הנגדית שהיא התגובה הפנימית שלו למטופל"

על המטפל לשמור על ניטראליות וליצור בתוכו מרחב פנימי שיאפשר למטופל להעביר אליו את חיי הנפש הלא מודעים שלו. כמו שהתינוק מעביר מסרים לאמו ללא מלים אלא באמצעות רגשותיו, כך מעביר לנו המטופל המבוגר מסרים.

"אולם התינוק המצוי באדם המבוגר אינו יכול למצוא דרך לבטא את עצמו, אלא אם המטפל יתיר למטופל להשפיע עליו, ופירוש הדבר הוא, באורח בלתי נמנע, שהמטפל חייב להיהפך למופרע על ידי המטופל".

בולאס

העברה נגדית היא כל רגש, מחשבה או עמדה של המטפל כלפי המטופל. פרויד ראה בהעברה הנגדית מכשול לטיפול ועל כן על המטפל לשלוט בה ולצמצם אותה ככל האפשר. על המטפל, לפי פרויד, להיות ניטראלי, מרוחק ואובייקטיבי ועל כן כל תגובה רגשית שלו נתפסה כגורם מפריע ולא מקצועי.

העברה נגדית ככלי טיפולי

תיאורטיקנים אחרים שהגיעו אחרי פרויד הציעו לראות בהעברה הנגדית כלי שימושי בידיו של המטפל להבנת המטופל.

• פאולה היימן (1950) טענה כי ההעברה הנגדית היא הדרך שבה הלא מודע של המטפל קולט משהו מהלא מודע של המטופל, ולכן מדובר בחומר רלבנטי לטיפול.
• ההעברה הנגדית היא אמצעי תקשורת בין המטפל למטופל.
• על המטפל לזהות את הרגשות העולים בו, להכיל ולעבד אותם ולאחר מכן להחזיר אותם למטופל כשהוא נותן להם שם ומשמעות, כדי שהמטופל יוכל לחזור ולהרגיש בעלות עליהם.

העברה נגדית תואמת והעברה נגדית משלימה.

1. העברה נגדית תואמת – מתייחסת להזדהות המטפל עם חלקי העצמי של המטופל (אני מרגיש כמו המטופל).

2. העברה נגדית משלימה – מתייחסת למצב שבו המטפל מזדהה עם דמויות מופנמות בתוך נפשו של המטופל כמו הוריו (אני מרגיש כמו אמו של המטופל).

ראקר