שינה היא מצב פיזיולוגי, הפיך ומחזורי, המאופיין בפעילות ותגובה לגירויים בעוצמה הנמוכה מעוצמת התגובה בזמן ערות. השינה לרוב מושפעת מפעילותו של האדם במהלך היום ותופסת קרוב לשליש מחייו. עם זאת, הידע עליה נמוך יחסית.

השינה נחלקת למספר מצבים. ההבחנה הבולטת היא בין מצב של שנת REM‏ (Rapid Eye Movement) לבין יתר מצבי השינה. שינה היא תהליך מחזורי אשר מאורגן בצורה של סבבים, כך שכל סבב מורכב ממצבי השינה השונים אשר באים בסדר קבוע זה אחר זה.

השינה עוזרת ללחץ הדם, ומורידה אותו למצב תקין. הסיבה לכך היא, שהחומרים שמופרשים בגוף בזמן שינה, גורמים לעירנות בכך שהם מאיצים את קצב פעימות הלב, וכך לחץ הדם יורד בזמן שינה.

את מצבי השינה נהוג לאפיין בעיקר בעזרת הדפוסים שנמדדים בזמן השינה על ידי מכשיר אלקטרואנצפלוגרם (אא"ג). דפוסים אלה, המכונים "גלי מוח", משקפים מאפיינים כללים של הפעילות החשמלית של רשתות תאי העצב במוח.

מצב השינה הראשון הוא מצב של מעבר מעוררות לשינה, במהלכו יש אובדן חלקי של המודעות לסביבה. במהלך שלב זה נצפות לעיתים תופעות של קפיצת הירדמות ואף חוויות דמויות חלוםהמכונות הזיות היפנגוגיות.

בדפוס גלי מוח באא"ג, מצב זה מתאפיין במעבר הדרגתי מגלי אלפאשנפוצים בזמן ערות (בעלי תדירות של 8–13 הרץ) לגלי תטא(שתדירותם 4–7 הרץ).

במצב השינה השני המודעות לסביבה החיצונית נעלמת ופעילות השרירים יורדת. זוהי עדיין שינה קלה, ממנה קל יחסית להתעורר. פעמים רבות, אנשים המתעוררים מהמצב הראשון או השני של השינה כלל אינם מודעים לכך שהם נרדמו.

גלי המוח בשלב זה מאופיינים על ידי הופעת דפוסים המכונים מכלולי K וכישורי שינה.

השלב הבא מכונה שנת גלים איטיים (Slow-wave sleep). זהו המצב של השינה העמוקה ביותר, והרגישות הנמוכה ביותר לגירויים חיצוניים.

כפי ששמו מרמז, בשלב זה נצפים באא"ג גלי מוח איטיים מאוד, גלי דלתא, שתדירותם 0–4 הרץ והם בעלי משרעת גבוהה. בהתאם לעלייה ההדרגתית בשיעור גלי הדלתא, לעיתים מחלקים את שנת הגלים האיטיים לשני שלבים שונים (שלבים 3 ו-4).

 

שנת REM, המוכרת בתור שנת חלום, היא שלב בשינה שהתגלה בשנת 1953 על ידי יוג'ין אסרינסקי ונתניאל קלייטמןמאוניברסיטת שיקגו. בשלב זה, הפעילות המטבולית וקצב פעימות הלב עולים בחדות, ובולטים ריצודי העין המהירים, שעל שמם הוא נקרא (באנגלית REM - Rapid Eye Movements, ובעברית תנועת עיניים מהירה - REM, או ריצודי עיניים מהירים - רע"מ).

כאשר מעירים אדם משלב זה בשינה, הוא כמעט תמיד ידווח על חלום בו היה שקוע (שיעור ההיזכרות יורד ככל שעובר זמן ממושך יותר מסיום תנועות העיניים ועד ליקיצה). חלומות REM הם על פי רוב חזותיים ועשירים בהתרחשויות ובדימויים.

במקביל, במהלך שנת REM משותקים שרירי השלד מהצוואר ומטה. שיתוק זה מונע מן האדם, שחולם בשלב זה חלומות פעילים, "לבצע" את מה שהוא חולם.

בשנת REM ישנה ירידה משמעותית ברגישות לגירויים שונים (רעש, טמפרטורה וכדומה), אך גירויים בעלי משמעות (למשל השמעת שמו של האדם הישן) עשויים לגרום להתעוררות באופן מיידי.

דפוס הפעילות באא"ג בזמן שנת REM דומה מאוד לדפוס בזמן ערנות. בנוסף, דימות מוחי מראה כי במהלך שנת REM ישנה הפעלה של קליפת המוח באזורים האחראים על קלט חושי, פעילות מוטורית ושפה.[1]

באדם בוגר שנת ה-REM היא כחמישית מזמן השינה הכולל, אך שיעור זה משתנה עם הגיל. אצל תינוקות וילדים נמשך ה-REM זמן רב יותר, אם כי מאפייניו שונים ממאפייני שנת ה-REM המבוגרת. ילדים בגיל הגן ממעטים לדווח על חלומות.[2]

 

סבב שינה נמשך בין 90–110 דקות. בכל סבב, מצבי השינה מופיעים לרוב בסדר הבא:

מצב 1 ← מצב 2 ← שנת גלים איטיים ← מצב 2 ← שנת REM

בסוף שנת ה-REM מתרחשת לעיתים יקיצה קצרה, שאחריה מתחיל סבב השינה הבא. כאשר אין יקיצה בסוף שנת ה-REM, הסבב הבא מתחיל ישירות במצב 2.

החלוקה הפנימית בין השלבים משתנה במשך שנת הלילה. בסוף הלילה מצב REM מתארך יותר, ואילו מצבי השינה העמוקים מתקצרים.

 

מחזורי הערות והשינה מתואמים לרוב עם השעון הביולוגי של הגוף, שפועל על פי מחזוריות של קצת יותר מ-24 שעות. השעון הביולוגי מסתנכרן לפי תנאי התאורה החיצונית, כך שבאופן טבעי אנו נוטים לישון בשעות החושך ולהיות ערים בשעות האור. בתוך מחזור זה קיימים שני פרקי זמן של ישנוניות מרבית - אמצע הלילה ושעות אחר הצהריים המאוחרות - ושני פרקי זמן של ערנות מרבית - מוקדם בבוקר ובערב.

עם זאת, השעון הביולוגי ועיתוי השינה מושפעים גם מתאורה מלאכותית. מסיבה זו, דפוסי השינה בעולם המודרני שונים מאלו שהיו קיימים בעבר, ומשתנים גם בהתאם לתרבות. חשיפה לאור מלאכותי בשעות לא שגרתיות עשויה להוציא מסנכרון את השעון הביולוגי, ולגרום לאדם לחוות עייפות או ערנות יתר.

קיימים הבדלים בפעילות השעון הביולוגי בין אנשים שונים, ולפיכך גם הבדלים במחזורי הערות והשינה. "ציפורי לילה" הוא כינוי לאנשים הנוטים לדחות את שעת השינה ולהישאר ערים בשעות מאוחרות בלילה. תופעה זו מקושרת לעיתים לתסמונת פאזת השינה הדחויה, שקשורה ככל הנראה למאפיינים גנטיים של פעילות השעון הביולוגי. התופעה של "ציפורי לילה" נפוצה במיוחד בקרב ילדים ומתבגרים, ומעוררת אצלם קושי לאור שעות הפעילות בבתי הספר.

קיימות עדויות כי לפני המצאת התאורה החשמלית - שהאריכה את שעות הערות הרצופות גם לאחר שקיעת השמש - הייתה שנת הלילה מפוצלת לשני מקטעים, שביניהן זמן של ערות, כלומר שינה ביפאזית. בני האדם נהגו להירדם בסמוך לשקיעת השמש, לנום את השינה הראשונה, להתעורר למשך זמן של בין שעה לשעתיים, ולחזור לשינה שנייה עד זריחת השמש.

בספר At Day's Close: Night in Times Past‏ מאת רוג'ר איקריץ' (Roger Ekrich)‏, שיצא לאור ב-2006 מביא הסופר הפניות למקורות רבים המעידים על דפוס שינה מפוצל בימי הביניים שקדמו למהפיכה התעשייתית. בין הדוגמאות בספר, תפילות נוצריות שנהוג היה לומר בזמן העירות בין השינה הראשונה לשינה השנייה, יומנים אישיים שנשמרו, המלצות מיומניו של רופא על האופן הנכון בריאותית לנהוג בין השינה הראשונה לשנייה, ועוד. אחת הדוגמאות הפיקנטיות בספר היא אזכור הדבר ביצירה סיפורי קנטרברי, מן המאה ה-14, בה מתוארות דמויות החוזרות למיטתן אחרי "שנתן הראשונה", וכן הלאה. [3][4][5]

המוח ממשיך לעבד גירויים מהסביבה. השינה קשורה בתפקודם של שלושה מוליכים עצביים: סרוטונין, נוראפינפריןוהיסטמין. רמתם פוחתת עם ההירדמות ועולה עם ההתעוררות. ההיסטמין אחראי על הרדמה ועוררות הגוף ואילו הפחתת הפעילות של סרוטונין ונוראפינפרין גורמת את שנת REM. הפרשת יתר של היסטמין גורמת לנדודי שינה, ואילו אנשים שנוטלים תרופות נוגדות אלרגיה אנטי-היסטמיניות נוטים לנמנום.

בנוסף, הגוף מפריש הורמון הקרוי קורטיזול בצורה מחזורית במהלך היממה. עם ההתעוררות בבוקר הפרשת הקורטיזול בדם עולה, ואילו בשעות הערב, לקראת השינה ובתחילתה הפרשת הקורטיזול בדם יורדת. רמת הקורטיזול עולה גם במקרים אחרים שבהם יש צורך באספקה מוגברת של מקורות אנרגיה לתאי הגוף, כמו במצבי דחק.

הורמון מרכזי נוסף הגורם להרדמות הוא המלטונין, הורמון טבעי המופרש על ידי בלוטת האצטרובל הממוקמת במרכז המוח. במשך היום, בלוטת האיצטרובל איננה פעילה, אך כאשר החשיכה יורדת, השעון הביולוגי הנמצא בהיפותלמוסמפעיל אותה, והיא מתחילה לייצר ולהפריש לדם מלטונין. שעת השיא של הפרשת המלטונין היא תשע בערב. בשעה זו רמת המלטונין בדם עולה, ואנו מרגישים פחות ערניים ויותר עייפים. רמות המלטונין נשארות גבוהות במשך כ-12 שעות, עד לירידה משמעותית ברמתו בדם בתשע בבוקר. גירוי של אור מפחית באופן ישיר את הפרשתו. ילדים מפרישים יותר מלטונין ממבוגרים. עם הגיל, הפרשתו פוחתת.

משך שעות השינה המיטבי שונה מאדם לאדם. מרבית המחקרים ממליצים על משך שינה של 7 עד 8 שעות לאדם בוגר [דרוש מקור]. איגוד השינה הלאומי בארצות הברית (NSF) ממליץ לבוגרים על משך שינה ממוצע של בין 7 ל-9 שעות.[6] לנשים בהיריון מומלץ לישון יותר מ-8 שעות בלילה.

ילדים ובני נוער זקוקים ליותר שעות שינה מאדם בוגר. למעשה, השינה היא הפעילות העיקרית של המוח בתחילת החיים.[7] תינוקות עד גיל שנה ישנים כ-14 שעות בממוצע ליום, בגיל 4 משך השינה הממוצע הוא כ-12 שעות, ובגיל ההתבגרות מדובר כבר בערך ב-8 שעות.[8]

בלחץ החיים המודרניים והתאורה המלאכותית, שיעור השינה הממוצע הוא פחות מהמומלץ, ונמצא קשר בין תוחלת חיים נמוכה יותר לבין מיעוט בשינה (במיוחד פחות מ-6 שעות שינה לבוגר), עלייה בסיכון למחלות לב וכן בעיות בזיכרון, לחץ, דיכאון, סיכון מוגבר לתאונות ועוד[דרוש מקור]. עם זאת, נמצא כי שינה ארוכה במיוחד אינה מועילה לאריכות ימים ואף עשויה להזיק[דרוש מקור].

כושר גופני אינו גורם להארכת משך השינה, אך מחמם את הגוף ולפיכך מביא להתארכות תקופת השינה העמוקה, שתורמת לצינונו. פעילות ספורטיבית שנעשתה במשך היום מקלה על הירדמות מהירה בלילה.

נמצא כי עם עליית הגיל, השינה הולכת ומתקצרת ומלווה בפרקי ערות רבים בקרב האדם ויתר היונקים, כחלק מהתהליך הטבעי של ההזדקנות.[9] בעיה זו חמורה במיוחד בקרב הלוקים במחלת אלצהיימר.

 

 

 

 

 

פעולת השינה הצליחה להישמר לאורך האבולוציה משום שהיא חשובה להתפתחות ולתפקוד.^[7] תפקידיה של השינה אינם ברורים במלואם, וגם לא ברור מדוע ישנם בני אדם המסוגלים לישון מעט מאוד (ידועים כאלו המסוגלים להסתפק בשינה שבין שעה לשעתיים בלילה). בעבר סברו ששינה נובעת מהצטברותם של רעלנים בעלי השפעה מרדימה, אך תאוריה זו ננטשה. אריסטו סבר שהשינה נגרמת מצינון אדי הלב בידי המוח (שלפי השיטה האריסטוטלית היה איבר קירור גרידא). החל משנות ה-80 של המאה ה-20 הועלו כמה תאוריות חדשות בעזרת מחקרים מתחומים שונים של מדעי המוח:

• השינה מסייעת בהפרשת חומרים חיוניים. ייתכן שהיא קשורה להגדלת מספר החלבונים, וידוע שהורמון הגדילה מופרש במהלך מצבי שינה עמוקים. כמו כן ידוע גם שקורטיזול מופרש בעיקר בשלבי השינה האחרונים וזו ככל הנראה בין הסיבות לכך שהעדר שינה פוגע במיוחד במערכת החיסונית. בעלי חיים שנמנעת מהם שינה מתים בתוך פחות משלושה שבועות. ישנה אף מחלה תורשתית נדירה בבני אדם, שאינה מאפשרת להם לישון, ובסופו של דבר, אחרי כמה חודשים, גורמת למותם.
• איפוס ספי הגירוי - חלק מהמתווכים העצביים הקשורים בחשיבה ערנית יורדים בריכוזם בזמן שינה, כך שסף הגירוי של נוירונים במוח יכול להתאפס מחדש לרמה הרגילה. סבורים שזהו המקור לעצבנות המאפיינת חוסר שינה ולרמות הערנות ובהירות החשיבה שהמאפיינת אנשים שניעורו זה עתה.
• חידוש מתווכים עצביים - בזמן השינה רדיקלים חופשיים המצטברים במוח מנוקים על ידי אנזימים מתאימים, ואף האנזימים עצמם שנפגעו במהלך הערנות מתחדשים. נמצא שחסך שינה קיצוני יכול לגרום למוות, והועלתה הסברה שהצטברות נזק תאי זה היא הסיבה. כמו כן ובהתאם לתאוריה זו נמצא שבעלי חיים קטנים ובעלי קצב חילוף חומרים גבוה זקוקים ליותר שינה מעמיתיהם הגדולים (מכרסמי כיס ישנים כ-18 שעות ביום, לעומת תנינים שישנים כ-2–6 שעות).
• השינה מונעת היחשפות לטורפים - זהו רעיון שמקומו בפסיכולוגיה האבולוציונית, ולפיו השינה מאפשרת לבעל החיים להימנע מתנועה במשך זמן ממושך, ובכך להפחית את סיכוייו להיטרף.
• שינה עוזרת ללמידה - שיטה מעניינת להקניית ידע היא השמעת קלטת אודיו שבה מדוקלם חומר הלימוד באוזניו של אדם ישן. כפי שהוכיחו ניסויים רבים, שיטה זו אינה עובדת^{[דרוש מקור]}. עם זאת, ישנן טענות שלפיהן חומר שישונן קודם לשינה ייזכר טוב יותר.

באופן כללי, רווחת ההנחה שיש קשר כלשהו בין שנת REM לבין לימוד. סריקות מוח שנערכו לבעלי חיים בשנתם חיזקו סברה זו^{[דרוש מקור]}. שנת REM מתארכת בימים שאחרי לימוד אינטנסיבי וחסך בה צפוי לגרום לקשיים בזיכרון. מחקרים פסיכולוגיים שנערכו על חולדות מצאו כי כשלימדו חולדות לעבור מבוך, ואז מנעו מהם את שנת ה-REM, הן הראו ביצועים גרועים יותר בהשוואה לחולדות שישנו שנת לילה סדירה^{[דרוש מקור]}. כשנחקר נושא זה בבני אדם נמצאו תוצאות דומות. אנשים שלא יכלו לישון שנת REM הראו יכולות גרועות יותר במטלה שנלמדה יום קודם לכן^{[דרוש מקור]}. ידוע, אף על פי כן, על אנשים ששמרו על יכולותיהם הקוגניטיביות גם בהיעדר שינה מסוג זה^{[דרוש מקור]}.

• שינה כפועל יוצא של מערכות נוירוניות - נמצא ששנת החלומות היא פועל יוצא של סידור עצמי של רשתות נוירוניות, בזמן הסידור מחדש של הקשרים הסינפטיים ניתוק מהמציאות הוא חיוני לשרידה. "חלימה" מסוג זה נמצאה יעילה בסידור מערכות בינה מלאכותית המבוססות על רשתות נוירונים.
• שינה שומרת אנרגיה - במהלך שלבי השינה העמוקים (אך לא במהלך שנת REM) הגוף צורך הרבה פחות אנרגיה. בשל כך, חיות קטנות, שהפעילות המטבולית בגופן גבוהה במיוחד, זקוקות לשינה רבה יותר מזו שזקוק לה האדם.
• הפעילות הספונטנית בקליפת המוח במהלך שינה מחלישה את הקשרים הסינפטיים במעגלים עצביים. הוכחות מעידות שהשינה מחלישה קשרים בין תאי עצב. זהו ממצא מפתיע משום שחיזוק קשרים אלו במהלך ערות תומך בלמידה ובזיכרון. אבל בהחלשת סינפסות, שינה עשויה לשמור על תאי המוח מפני רוויה בשל חוויות יום-יומיות ומפני צריכה עודפת של אנרגיה.^[10]

הפרעת שינה היא הפרעה רפואית הקשורה בשינה. הפרעת שינה עלולה לפגום בתפקוד הנורמלי של האדם. אף שנדודי שינה הם הפרעת השינה הנפוצה והידועה ביותר, ישנן כמה הפרעות שינה בולטות אחרות. בילדים במיוחד הרטבת לילהוסהרוריות, כלומר הליכה מתוך שינה. התופעה האחרונה פוקדת גם מבוגרים, אך בשיעור קטן.

הפרעות שינה נפוצות:

• נרדמות (נרקולפסיה) - גורמת ללוקה בה התקפי שינה פתאומיים ובלתי צפויים, הנמשכים בין דקות בודדות לזמן רב. התקף כזה יכול לפקוד אדם גם בשעת פעילויות שונות המצריכות עירנות מלאה, כמו למשל נהיגה או חציית כביש, ולפיכך הוא מציב סכנת חיים.
• קטפלקסיה היא הפרעה נדירה יותר. בדרך כלל היא מלווה בהפרעת הנרקולפסיה. באנשים הסובלים מהפרעה זו ישנו בשלב היציאה מהשינה מצב של שיתוק שרירים, בדיוק כמו בשנת ה-REM. הדבר גורם לכך שגופו של האדם נשאר משותק כמה דקות לאחר ההתעוררות - האדם התעורר אולם איננו מסוגל להזיז את אבריו.
• נדודי שינה (אינסומניה) היא איחור בהירדמות שיכול לנבוע כתוצאה מדום נשימה בשינה או כתוצאה מסיבות אחרות כגון לחצים נפשיים המונעים השראת שינה. תופעה הפוכה היא קשיים בהתעוררות.
• תופעה דומה לנדודי השינה היא תסמונת פאזת השינה הדחויה המתבטאת בשעון ביולוגי עם תזמון מאוחר מהרגיל. ההבדל בין תסמונת זו לבין נדודי שינה היא שאנשים הסובלים מתסמונת זו נוטים לא רק להרדם בשעות מאוחרות מהמקובל בחברה אלא גם להתעורר מאוחר יותר, במחזוריות סדירה וקבועה כמו מי שלא סובל מתופעה זו, אך בשעות שונות.
• דום נשימה בשינה אינה נחשבת להפרעת שינה בפני עצמה אלא לתסמין של בעיות גופניות אחרות ומתבטאת בהפרעה למהלך השינה התקין על ידי הפסקות נשימה בזמן שינה.

כדורי שינה

כדורי שינה אינם פתרון להפרעות שינה בעיקר בגלל פגיעה בשלבי השינה החיוניים, שינה המושרה על ידי כדורי שינה היא שטחית וחלק שנת ה-REM בה קצר מדי. כמו כן הגוף מפתח סבילות לכדורי שינה במהירות רבה. סבילות זו מובילה ללקיחת מינוני יתר מהגלולות, דבר שסכנתו מרובה. מלבד זאת, תרופות רבות גורמות לישנוניות במהלך היום, שינויים במצב הרוח ובעיות ריכוז. עם זאת, בשנים האחרונות פותחו כדורי שינה מדור חדש, המאפשרים כניסה לשלבי השינה החיוניים ואינם גורמים להתמכרות או לתופעות לוואי. השימוש בכדורים אלו מחייב מרשם רופא.

מחסור בשעות שינה אצל ילדים עלול לגרום לבעיות הבאות:

• בעיות קוגניטיביות- מחקרים הראו שמחסור בשינה מוביל לפגיעה בתפקוד השכלי. החל מתפקודי הקשב והריכוז וכלה בתפקודים רחבים יותר של עיבוד אינפורמציה, למידה וזיכרון, ופגיעה ביכולות מנטליות וקוגניטיביות.^[11]
• בעיות התנהגותיות - קיים קשר בין בעיות שינה לבין בעיות התנהגותיות אצל ילדים. ייתכן שילד שנולד עם נטייה להתנהגויות בעייתיות, יפתח בגללן גם בעיות שינה. וסביר להניח שבעיות שינה מהותיות יגרמו חסך שינה שיגרום לכך שהילד יהיה עצבני, חסר סבלנות, באי שקט וקשה יותר לטיפול. לעיתים קיימים סימנים של היפראקטיביות אצל ילדים כתוצאה מעייפות מצטברת ומחוסר שינה.^[12]
• השמנה- מחסור בשעות שינה עלול להוביל להשמנה. מחסור בשעות שינה גורם להפרשת הורמונים מעוררי רעב, המובילים את הילדים לאכול יותר ולהפרעה בתפקוד המטבולי של גופם .^[13]
• היחלשות של המערכת החיסונית- - חוסר שינה גורם לגוף להיכנס למצב של כוננות ולחץ, ומגביר את הסיכוי של הגוף לפגיעה בריאותית ומחלות .^[14]
• ירידה בריכוז ובזמן התגובה- חוסר שינה הוא גורם סיכון ישיר לתאונות ועוד. חוסר בשינה מביא להירדמות במצבים לא מתאימים וכתוצאה מכך עלול לסכן את הילד הנמצא בו.
• בעיות בגדילה- ייתכן שחוסר שינה עלול להוביל להאטת קצב הגדילה או לאי מימוש הפוטנציאל הגנטי של הילד.^[15]

את מצבי השינה הנוירולוגיים קשה לזהות אצל בעלי חיים מסוימים. במקרים אלו ניתן להגדיר את השינה באמצעות מאפיינים התנהגותיים כמו תנועה מינימלית, תנוחות אופייניות, ותגובה מופחתת לגירוי חיצוני. בעלי חיים צמחוניים הנזקקים לתקופת ערות ארוכה כדי לאסוף ולצרוך את התזונה שלהם, בדרך כלל עשויים לישון פחות, מאשר טורפים בגודל דומה שמבזבזים פחות זמן על אכילה. סוסים ואוכלי עשב אחרים יכולים לישון בעמידה, אבל חייבים לשכב לפרקי זמן קצרים במהלך שנת REM. ג'ירף, למשל, צריך לנוח בשנת REM במשך כמה דקות בכל מחזור שינה.עטלפים מסוגלים לישון בזמן שהם תלויים במהופך. כמה יונקים ימייםוכמה ציפורים יכולים לישון כאשר חצי אחד של המוח ישן בעוד החצי השני ער.

הג'ירפה היא אלופת השינה הקצרה - היא ישנה חצי שעה ביום וגם זאת לא ברציפות, פרקי השינה של הג'ירפה לא עולים על עשר דקות.

חוסר שינה מוגדר כמצב שבו אדם ישן פחות ממספר השעות המומלץ בלילה, והוא יכול להיות כרוני (מתמשך) או אקוטי (קצר טווח). מטבע הדברים מספר השעות המומלץ לשינה משתנה עם הגיל.

חוסר שינה יכול לנבוע מגורמים רבים, ביניהם נדודי שינה, דום נשימה במהלך השינה (Apnea), הפרעות נפש ואפילו הצורך להתעורר בבוקר ללימודים – שמקשה על נערים ומבוגרים גם יחד. מחקר שנעשה ב-1996 מצא שממוצע שעות השינה של תלמידי קולג' בארה"ב היה נמוך משש שעות בלילה. כ-71 אחוז מהתלמידים ישנו פחות משמונה שעות בלילה ו-27 אחוז היו בסיכון לפתח הפרעת שינה.

ההשלכות של חוסר שינה על המוח הן אולי המטרידות ביותר. מחקר משנת 2000 הראה ששלילת שינה משפיעה בדרכים רבות על הערנות והתפקוד השכלי. בין השאר נמצא ששינה לא מספקת קשורה כנראה לירידה בפעילות המוח ובתפקודו. הפגיעה העיקרית נרשמה באזור התלמוס, שמעורב בעירנות ובקשב, ובקליפת המוח הקדם-מצחית, שממלאת תפקידים בערנות, קשב ותהליכים שכליים מורכבים.

הקשר בין שלילת שינה לפסיכוזה, כלומר לשורה של הפרעות שמתאפיינות באובדן הקשר עם המציאות, תועד ב-2007 במחקר של אוניברסיטת הרווארד ואוניברסיטת קליפורניה בברקלי. המחקר הראה, באמצעות סריקות הדמיית תהודה מגנטית (MRI), ששלילת שינה מפריעה למוח לתפוס אירוע רגשי בפרספקטיבה המתאימה ולהגיב אליו בצורה מבוקרת.

מחקר משנת 2002, שנערך באוניברסיטת קליפורניה הראה שבמהלך שינה רגילה (שאינה שנת חלום, שלה יש מאפיינים ייחודיים) אנזימים פועלים לתקן נזק שגרמו רדיקלים חופשיים לתאי המוח של חולדות במהלך שעות הערות. פעילות מטבולית נמרצת בשעות שאנחנו ערים בהן מזיקה לאנזימים וכך משבשת את תיקון הנזקים. למעשה זה המחקר הראשון שהוכיח ששלילת שינה גורמת לנזק מוחי, לפחות אצל חולדות.

גם לפגיעה בשנת החלום יכולות להיות השלכות מרחיקות לכת, שכן נמצא כי פעילות של תאי עצב מסוימים במהלכה חיונית ליצירת זיכרונות חדשים ולמיצוק (קונסולידציה) שלהם. עם זאת, יש גם רמזים לכך ששלילה של שנת חלום עשויה להקל על דיכאון קליני, כיוון שהיא גרמה לעלייה ברמה של סרוטונין, בדומה לתרופות נגד דיכאון כמו ציפרלקס ופרוזק.

העייפות גורמת לחוסר קשב, העלול לגרום לאסון | צילום אילוסטרציה: Shutterstock

השפעה על תפקוד ונהיגה
ליקויים בקשב ובזיכרון הם כנראה ההשלכות החשובות ביותר של חוסר שינה. בשגרת היומיום הם עלולים לגרום לתוצאות מצערות כגון שכחת מרכיבים בזמן הבישול או השמטת משפטים. קיים קשר חיובי בין ביצוע מטלות שדורשות קשב לבין מספר שעות השינה בלילה, כך שאיכות הביצוע יורדת ככל שישנים פחות.

מעידות בהפניית קשב עשויות להתרחב לתחומים מכריעים יותר, שבהם התוצאות עלולות להיות הרות אסון. למשל, תאונות דרכים לא מעטות, תאונות עבודה ואסונות אחרים נובעים מחוסר קשב שאפשר לייחס אותו לשלילת שינה.

לפי האגודה האמריקאית לרפואת השינה, אחת מתוך חמש תאונות קשות של כלי רכב ממונעים מיוחסת לעייפות הנהג. לדבריהם, בכל שנה נרדמים בארה"ב 80 אלף נהגים על ההגה ו-250 אלף תאונות מיוחסות בכל שנה לחוסר שינה. לכן, אם אתם עייפים, חשוב שתעצרו לתנומה והתרעננות.

מחקר אחר מצא שאיכות הנהיגה של אדם שהיה ער במשך יותר מ-17 שעות רצוף מזכירה נהיגה תחת השפעת אלכוהול ברמה המרבית המותרת לנהיגה לפי החוק במדינות המערב, ולעתים אף מסוכנת ממנה. לכן חוקי העבודה במדינות רבות, וגם בישראל, מחייבים נהגי אוטובוס ומשאיות לעשות הפסקות מנוחה מרובות במהלך הנהיגה ובין משמרת למשמרת, ומגבילים את משך הזמן שמותר להם לנהוג ברציפות.

חוסר שינה בהיריון
אצל נשים הרות, חוסר שינה עלול להשפיע על העובר. המלטונין, שמוכר גם כ"הורמון השינה", מיוצר לא רק בבלוטת האצטרובל שבמוח אלא גם בשחלה ובשליה. השליה מייצרת כמות גדולה במיוחד של רדיקלים חופשיים, וניסויים שנעשו ביונקים הראו שמלטונין מפחית את הנזק שהם גורמים לשליה ולעובר.

שמירה על מחזור סדיר של אור/חושך ושינה/ערות חשובה לייצוב המחזור שמייצר הקוצב של האם ההרה, שנמצא בגרעין העל-תצלובתי, במהלך ההיריון. המחזור הזה "מתכנת" את הקוצב של העובר, באופן ישיר או דרך הפרשת המלטונין, ומכאן חשיבותו. כמו כן, שיבושים במחזורים האמהיים ובמחזורי הפרשת המלטונין משפיעים לרעה על הקוצבים של העובר ועלולים להוביל להתפתחות של בעיות התנהגותיות ופסיכולוגיות בהמשך חייו.

סקירת מחקרים בנושא שפורסמה ב-2014 המליצה לפיכך לנשים הרות לא לעבוד במשמרות ולא להיחשף לאור בהיר בלילה בשליש האחרון של ההיריון. כך יוכלו לשמור על מחזורים סדירים וימנעו הפרעות במחזור המלטונין במהלך התקופה הזאת, שהיא הקריטית ביותר להתפתחות העובר.

 

 

השפעות נוספות
שלילת שינה מעלה את פעילות הציר היפותלמוס-יותרת המוח-אדרנל, ששולט על התגובה למצבי לחץ ועל פעילות מערכת החיסון, העיכול וניצול האנרגיה. הציר הזה גם מדכא את הורמוני הגדילה. ולכן שלילת שינה פוגעת בגדילה.

כשמנעו מחולדות שינה באופן מוחלט נמצא שצריכת המזון שלהן גדלה וכך גם הוצאת האנרגיה, כשהתוצאה הסופית הייתה אובדן משקל ולבסוף מוות. החוקרים שיערו שכאשר ישנים פחות בלילה שני המדדים עולים, אך העלייה בצריכת המזון גוברת על העלייה בהוצאת אנרגיה בחברות שבהן יש נגישות גבוהה למזון עתיר קלוריות. מחקרים רומזים שייתכן שבעיית ההשמנה בארצות הברית קשורה בין השאר לירידה בכמות שעות השינה, משום שמחסור בשינה פוגע בהורמונים שמווסתים תיאבון ומטבוליזם של גלוקוז. אחרים טוענים שתחושת חוסר הנוחות הנלווית להשמנה פוגעת באיכות השינה, כך שלא ברור מהי הסיבה ומהי התוצאה.

אם כך, סיכום הממצאים מראה כי חוסר שינה אכן עלול לפגוע בכמה היבטים חשובים של התפקוד הקוגניטיבי, מה שאומר שכדאי מאוד שהרופאים שמטפלים בנו יימנעו ממשמרות של יממה ויותר אם אנו רוצים שיהיו מסוגלים להפעיל את מיטב שיקול הדעת.