כל אחד מאיתנו נושא מצבור של התניות – שהן סך כל האירועים והתגובות שלנו בעבר. כל תגובה היא הצעד האחרון והתוצאה ברצף התהליכים הנפשיים. התגובות הישנות הופכות לנקודות התייחסות, שעל-פיהן אנו מסוגלים לשפוט ולסווג חוויה חדשה לפי התפיסות הישנות. כל תחושה, שהיא ניטרלית מטבעה, הופכת מיד לנעימה או לבלתי נעימה, ואנו מגיבים לכל גירוי דרך תפיסותינו הישנות ומשנים את תפיסותינו המעוותות.

כל תחושה מעידה על שינוי פנימי הגוף והנפש פועלים מתוך תלות הדדית ותפקידינו פשוט להתבונן בתחושות ולא להגיב אליהם.

האם כתרפיסטים הנעזרים בטבע נוכל להיות מחדש במקום של חוסר השיפוטיות, של הראשוניות במפגש עם עצמנו ,עם תופעות העולם שמסביבנו, עם אמונותינו הטבועות ויצוקות בתפיסת עולמנו?

האם נוכל להתבונן דרך הפריזמה הנקייה, בעיניים חדשות, על הספיראלה של חיינו ולעשות שינוי?

רגרסיה -  גורם לחזור לעבר וכך להעלות קונפליקטים.

המגע עם בוץ, חימר… גורם להשפעות רגרסיביות אצל האדם.

סדרת פיבונצ'י -  סדרה חשבונית שבאה לידי ביטוי בטבע.

קשב וריכוז מקביל -  לומדים לקבל את המכלול וגם ללמוד לתקשר איתם.

מינונים בטיפול זה דבר מאוד חשוב.

חקר הרגשות

לחשוב שלכל האנושות בסופו של תהליך יש רגשות זרים.

האם יש הבעות פנים אוניברסליות שמבטאות בסופו של דבר רגש.

קוגניציה -  עוסקת בהבנה של מחשבה וחשיבה. ומכאן גם יצאה התפתחות הפסיכולוגיה הקוגניטיבית ותורת המחשב.

הפריה הדדית בין טבע לטכנולוגיה.  בין התורשה והסביבה.

הבעות פנים -  תקשורת לא מילולית.

ד"ר פול אקמן  - בעזרת הבעות פנים חקר את הרגשות הפרימיטיביים והאוניברסליים.

פחד

רגש הישרדותי, מה שמפחיד אותנו, מסרס אותנו, מונע התנהגות.

3 F פייט, פלייט, פריז - תקיפה, בריחה, קפיאה

תקיפה או בריחה - הפחד מכריע בין השתיים

קפיאה - פחד משתק

חרדה היא רגש פנימי ואין לה שום ביטוי שפתי, מילולי.  לכן קשה להיות עמה או לאורך זמן.

פחד יש לו מושא ברור לאובייקט שממנו פוחדים.

כעס

הבעת פנים - פה מרובע

רגשות תסכול, תוקפנות, קנאה...  אשמה, כעס עצמי, אשמת הניצול -  רגש קשה להתמודדות.

אמונה - רגש של שמחה, תקווה.

רגשות מורכבים הם תלויי תרבות.

well being -  תהליך דינמי להגיע לשינויים קלים לטובת חיים רגועים וטובים נטולי מחלות.

רפואה פליאטיבית - רפואה תומכת ולא מרפאת.

שמחה

מלאים באדרנלין ממקום טוב, צחוק מרפא,  הבעת הפנים - חיוך. אושר - רגעי לעומת שמחה - מתמשך

עצב

על מחסור, על אובדן, ניתן להתגבר עליו אבל לא רצוי לשהות בו בכלל.

דיכאון אחרי לידה - הסיכוי של הילד לשרוד הוא יותר טוב כאשר האמא עצובה, יותר דיכאונית (הישרדות)

גועל

רגש אוניברסלי, זהו ורגש הישרדותי -  להישמר.

* מתחילים עם חומרים נשלטים עם תהליך של רגרסיה. ואחר כך ניתן לעבור לחומרים פחות נשלטים…  בהדרגתיות.

אחר כך עושים השלכה על החיים - רגשות בלתי נשלטים.

הפתעה

דריכות.  ואחר כך נכנסים הרגשות המורכבים.

הפתעה טובה -->  רגש אושר    .

תסכול -  רגש שילדים צריכים לדעת להתמודד איתו.

גם בהנקה יש סוג של טיזינג כדי ללמד את התינוק להילחם על מה שהוא רוצה. גם בגינה גורמים לעקה בצמחים כדי לגרום לפריחה מחודשת ויפה.

כהנמן  וטברסקי - חקרו את האושר

מהפכה חקלאית

קיצור תולדות האנושות -  נוח הררי

תרגיל - קסם האוריגמי

בניית סביבונים בקיפול חוליות.

שש חוליות זהות להרכבת סביבון אחד.

6  צדדים על כל סביבון  על כל צד רושמים רגש.

מתחלקים לשלשות, 1. מטפל, 2. צופה, 3. מסובב את הסביבון

צפייה בלי להתערב.  בגינה, דרך התהליכים שקורים בטבע משליכים על המטופל ועל התהליכים שהוא עובר.

הנוכחות של הצופה חשובה, ממקום של אפשור - הכלה.

מחקים את הקבוצה לשלוש

כל אחד בוחר שני צבעים של בריסטולים.

כל אחד מספר משהו על שני הצבעים שבחר.

קיפולים

בריסטול  מרובע

במודלים הפסיכואנליטיים, המטפלים שמו בצד את הרגשות שלהם והציעו את עצמם כמסך ריק לשיקוף המטופל. מטפלים הומניסטיים אקזיסטנציאליים הגדירו מחדש את הקשר הטיפולי, וטענו שהאידיאל הוא שהמטפל יפתח עצמו לגמרי לתגובות של עצמו ושל המטופל. הגישה הטרנס-אישית מוסיפה לחוויה האנושית הזו עוד פרספקטיבה: המטפל משרת את המטופל בצורה הטובה ביותר באמצעות התייחסות אל המפגש שלהם כחלק מקארמה משותפת. במקום להיות מומחה, המטפל הוא עוד 'מחפש, שלומד מהמטופל בזמן ששניהם לומדים מהחוויות המובילות למודעות גדולה יותר לתנועות המודעות שמשפיעות על שניהם. המטפל מחפש נקודות חיבור ועובד על הבעיות המשוקפות לו על-ידי המטופל, ומנסה להרחיב את המודעות האישית שלו, וכתוצאה מכך לתת שירות טוב יותר למטופל.

כשהמטפלים ממשיכים את המסע הפרטי שלהם, הם מנסים לשלב את חוויותיהם המעצבות בעבודתם עם המטופל. ישנה הכרה שגישה זו אינה מתאימה לכול, ושמכשולים עלולים להופיע כאשר יש בלבול לגבי הגבול בין האישי לטרנס-אישי. כמו כל היבט אחר של הידע, רעיונות רוחניים עשויים לשמש לטוב אבל גם לרע. מתן הכינוי 'רוחני' עלול לגרום לדבר-מה להיראות כאצילי, בעוד שמדובר בעצם בהימנעות רגילה מהאחריות היום-יומית.

אל גישה זו, המציבה את היכולת של המטפל והמטופל ללכת יחד בשביל הרוחני, נוספת ההליכה הפיזית והסמלית בטבע.

מדובר ביכולת להתבונן בתהליכים הרוחניים של האדם בקונטקסט הרחב של הטבע. כך בעצם נקשר התהליך הטיפולי לסביבה המיידית שבה האדם חי, חווה כל רגע ונמצא בתוך הוויה ארצית ופיזית מאוד, אך גם הוליסטית, מסודרת ומאורגנת.

בבסיס החיפוש אחר תשובות לחיינו כמבוגרים האחראים לחייהם עומדת הבחירה. בבסיס הבחירה עומדת השאלה המתמדת והטלת הספק באמיתות ובמורים – ומבחינתי, גם במטפלים - שהם בעמדת סמכות בתהליך הטיפולי.

בספר המתאר את חיי גוטהאמא סידהרתא נכתב: "אל תיתנו אמון בכל מה שנאמר לכם, או כל דבר שהוא מורשת הדורות הקודמים, או מה שנחשב למקובל, או במה שנרשם בספרי הקודש".

דבר אינו הופך לאמת רק משום שהוא הגיוני, נראה נכון כלפי חוץ, מתאים להשקפה אישית מסוימת, נשמע סביר, או פשוט משום שכך קבע המורה. הסמכות העליונה של כל אדם הינה החוויה העצמית של האמת; אין לקבל דבר רק מתוך אמונה.

יש לבחון כל דבר, כדי להיווכח אם הוא הגיוני, מעשי, מועיל. עם זאת, בחינת האמת באמצעות ההיגיון אינה מספיקה, עלינו לחוות את האמת במישרין. על האדם לחוות באמצעות ידע ישיר, ובכך להפוך לסמכות העליונה של עצמו. להפוך את עצמו לאי מקלט לעצמו, כי אין מקלט אחר.

בספרו של אורי לוטן, "תולדות הניו-אייג'" כותב המחבר, כי אחד הגורמים החשובים ביותר בהבאת הרעיונות הרוחניים לתרבות היום-יומית – הינו שילוב מזרח ומערב.

במאמרה של התרפיסטית פאט אלן, "יצירת אמנות כשביל רוחני", היא כותבת:

"אחד הגורמים החשובים ביותר בהבאת הרעיונות הרוחניים לתרבות היומיומית היה הגעתם של מורים מהמזרח הרחוק לאירופה וארה"ב. בתחילת שנות ה-60 מורים יפניים התחילו לפתח מרכזי זן בארה"ב, ועד אמצע שנות ה-70 אימנו דור אמריקאי של מורי זן".

מטפלים, שגם הם היו מחפשים רוחניים, התחילו להבחין בקשר שבין הבריאות הרוחנית לבריאות הנפשית. לאט-לאט נגלתה התובנה שלחיפוש הרוחני משמעות גדולה יותר כאשר הוא כרוך וקשור לחיים מלאים. המחפש חייב להיות, לפיכך, מסוגל לנסוע קדימה ואחורה בין קוטבי הקיום: פעילות ומנוחה, אישי וכללי, פרטי ומשותף, חוש של פנימיות עצמית ותחושה של חיבור לחיים. המטפלים הושפעו מהמנהגים המזרחיים בחייהם האישיים, ורעיונותיהם לגבי מטרות הטיפול או מרחב הקיום האנושי השתנו וכללו חוויות שהגיעו מעבר לעצמי ומעבר לעצמיותו של המטופל.