ראשית, צריכה להיות הבנה שאין תשובה אוניברסלית. כל אדם יכול למצוא את הריקוד שלו עם הטבע ואת התשובה הנכונה בסביבה האישית האנושית בתרבות שאליה הוא משתייך.

המגע והקשר עם הטבע ייעשה דרך ההתנהלות היום-יומית בסביבה שבה אנו חיים. יש חשיבות לפשטות, לזמינות ולראשוניות – עשב שוטה, זריחה, ציפורים, גינה, עץ, אדמה...

חשוב לחפש ולחתור למגע – מזדמן, אקראי ומכוון - עם הטבע באורח החיים היום-יומי שלנו, כדי לעשות סוג של כיול מחדש, תוך הגברת המודעות וההתנסות וחיזוק היצירה, ובעיקר ההתבוננות והלמידה. המטרה היא ליצור תואם דרך העוצמות והאנרגיות של הטבע, וזאת כדאי להתמודד בחברה המודרנית שבה המגע היום-יומי מפר את אותה הרמוניה. האיזון הטבעי שכל אחד נולד איתו וניתן לתיקון.

הטיפול בתרפיה בטבע יכול להיעשות על-ידי כל אחד מאיתנו בפשטות ובדיוק. הוא נגיש ואינו זקוק להכוונה, הנחיה והדרכה. מהותו דיוק, יושר ועשייה נכונה: אנחנו עצמנו עם הטבע הסובב והמיידי.

אמנם, העמקה ולימוד ארוך טווח, תוך הוראה ולמידה יצירתית, יוצרים מודעות והתנסות עצמית שלנו עם הטבע ומאפשרים לנו לטפל בצורה מקצועית באחרים; אך הטיפול בטבע הוא קודם כול שיטה עצמית, אישית, פשוטה ולא מתוחכמת, הזורמת עם הטבע.

זהו ניסיון להגביר ולהגדיל את החוויה החיצונית המותאמת לכל סביבה שבה אנחנו חיים, ובסופו של דבר - בעיקר לעצמנו. ההשפעה של הטבע היא כל-כך דרמטית; יש להקשיב לצליל של הטבע, ולהתחבר לסדר הפנימי; בעזרת מודעות ניתן להגביר את יכולות הטבע לריפוי - הן את האדם, הן את החברה והן את השונה בתוכנו.

החיבור מחדש, בתיווכו של המטפל בעל ההכשרה והמקצועיות, יכול להניב תוצאות מרשימות לאורך זמן. דרכי הלימוד של התרפיה בטבע הן מגוונות ומבוססות על לימוד הגמרא ביהדות, תוך שימוש במורה מנחה [רב], התנסות יום-יומית בשימוש בכלים של חברותא – לימוד בזוגות ובקבוצות והרבה התבוננות והקשבה לטבע, וכן היכולת שלנו ללמוד באופן עצמאי ואישי [אוטודידקטיקה].

יצירת נתיב הטבע האישי בעזרת חברים, מורים רוחניים וסביבה היא מהות ההכשרה העצמית, ורבות כחול הים צורות הטיפול בטבע. בכל אדם האחריות האישית למצוא את דרכו הטיפולית.

לקטע הקודם לחצו כאן!

להמשך כאן!