קטעים מספר גינון טיפולי תרפיה בטבע #119

ואף-על-פי-כן, חרף הכמיהה למודעות, לתשובות הנחרצות, חרף הרצון להבנה שלמה, נידונו רוב בני האדם לשאלה; לשאלה הגדולה של הקיום האנושי ולסיומו - המוות.

"דע מאין באת ולאן אתה הולך" - האם יש ידיעה אחת? האם יש חיפוש אחד? אמת אחת? תשובה אחת לכמהים למורה דרך?

אין ספק שהשאלות והתשובות תלויות ברקע, בסביבה ובהקשר התרבותי של השואל.

אל מול כל השאלות הגדולות של הקיום האנושי, עמד תמיד האדם משתאה נוכח הסדר של הטבע הסובב אותו - הלידה, החיים, המוות והלידה מחדש לאין-סוף.

"לא מי שהאריך ימים חי הרבה, כי אם מי שהרבה להרגיש את החיים", כתב ז'אן ז'אק רוסו. ואנחנו בני האדם מחפשים את היכולת להרגיש, לחוות, לחיות.

 

ארווין יאלום במבוא לספרו "תליין האהבה", מתייחס אל המוות ואל הפחד מהמוות כאל אחד מארבעה נתונים משמעותיים, המביאים אנשים לטיפול נפשי. המוות, לדעתו, הוא הברור מכולם.

על-מנת להתמודד עם העובדה שקיומנו בן-חלוף אנחנו מתכחשים לה בצורה לא מודעת. הכחשה זו, מטרתה להגן עלינו מהחרדה הבסיסית והעזה מפני המוות והיא מאפשרת לנו להתנתק ולהפריד את חיינו מפחד המוות (יאלום, 1991).

א' קובלר רוס (2002) טוענת, כי העדר החיים בעולם הבא הופך את החיים בעולם הזה לבעלי משמעות יחידה. לדבריה, שלב של קבלה והשלמה מתרחש כאשר האדם מרגיש שלם עם חייו. כאשר זה קורה, הוא יכול להשלים גם עם מותו. היא כותבת: "מי שפוחד מן ההזדקנות סימן שהוא חי חיים ללא שביעות רצון, חיים לא מלאים, חיים ללא משמעות. כי אם מצאת משמעות בחייך, אתה רוצה להתקדם בחיים ולא לחזור אחורה. אתה רוצה לעשות עוד, ליצור עוד, לחוות עוד, עד הרגע האחרון".

 

להמשך לחצו כאן!

לקטע הקודם לחצו כאן!!

 


חייגו
052-2530393