התפתחותה של רוקחות טבעית בצמחי מרפא



הגישה הרפואית המקובלת היום בבתי החולים תומכת בטיפול תרופתי סינתטי.
גישה זו לטיפול במחלות מבוססת על חוק המכאניקה של ניוטון וביולוגיה מולקולרית  לפיהם  כדי להעריך יעילות תרופה מסתמכים הרופאים על הקשר המדויק בין המינון ותגובת החולה.
דגש עיקרי זה הביא עם הזמן להתיישנות השימוש בתרופות טבעיות וצמחיות שהיו בבסיס הרפואה המסורתית .

המודל הניוטוני (של טיפול בעזרת תרופה סינתטית) מאפשר לרופאים לצפות באופן אמין את התנהגות התרופה ולבטל תופעות לוואי של תרופות טבעיות  אך יש לכך מחיר.

בהתרחקות הזו מרפואה צמחית לטיפול התרופתי הוזנחו גורמי ריפוי אנרגטי חשובים

רופאים בני זמננו נוטים לראות ברפואה הטבעית והצמחית משהו פרימיטיבי ואת חוקר צמחי המרפא  כרופא האליל בחברות השבטיות שם קיבלו החולים צמחים מקומיים בהמלצתו לריפוי  – שיטת רפואה ששירתה את האנושות במשך מאות שנים.

אחד המסמכים הקדומים ביותר הידועים היום ובו תיאור רפואה צמחית הוא הפן צ'או משנת 2800 לפנה"ס. מסמך שכתב חוקר צמחים סיני בו הוא מתאר 366 תרופות צמחיות ששימשו כתרופה לחולאים שונים.

בפרספקטיבה היסטורית רפואה צמחית מצויה בשורש הטיפול התרופתי של היום.  שכן צמחי מרפא מכילים כימיקלים פעילים שונים בעלי השפעה פיזיולוגית והרי מקורן של רבות מהתרופות המשמשות כיום הוא בצמחי מרפא.
מחקר מדעי בתורת התרופות אישר רבות מההשפעות הטיפוליות המועילות שיוחסו לצמחי מרפא נפוצים.
טיפול תרופתי הוא צורה נקייה יותר של רפואה צמחית. יצרן התרופות מבודד את החומרים הפעילים בצמחי מרפא ומחליף את הצמחים עצמם בגלולות המכילות גרסאות סינתטיות של המרכיבים הפעילים. בצורה זו משתמשת הרפואה בכמות מדודה של תרופה מה שמקל
על הפיקוח והחישוב  וקל יותר לצפות את השפעת התרופה
בסוגית המינון של  החומר הפעיל בצמח חסרים לצערנו  עדיין  מחקרים המשווים טיפול צמחי עם טיפול תרופתי סינתטי שהופק מאותו צמח  

אך אם נרחיב התבוננותנו מעבר לנושא המינון  במתן תרופות  , נבין שבתוך כל צמח יש כל כך הרבה חומרים שנראה שקשה להבחין בין הכימיקלים היעילים מבחינה רפואית ולבודד אותם. וכך חולה שנוטל גלולה המכילה חומר פעיל יחיד עלול להחמיץ תועלת רפואית נוספת שהיה מפיק לו קיבל את צמח המרפא המקורי שכן בצמח המקורי יש מרכיבים נוספים שעשויים לעזור לו להתגבר על אותה מחלה

ומהם אותם מרכיבים?

נבחן לצורך כך את גילויה ופיתוחה של הרפואה ההומיאופטית שבסיסה הוא הרפואה הצמחית-  המעלה גישה תומכת בטיעון שהצמח הראשוני הינו בעל ערך רב יותר מתרופה כימית המיוצרת ממנו.




התפתחות ההומיאופתיה  מיוחסת לפרופ' סמואל האנמן (1755-1843) רופא גרמני מבריק מאוניברסיטת לייפציג,  שאי שביעות רצונו מהגישה הרפואית בימיו הביאה אותו לפתח שיטת טיפול שהעיקרון הייחודי שלה הוא:  דומה מרפא דומה (עיקרון שהתגלה בכתבים רפואיים יוונים עתיקים והיה ידוע גם ברפואה העממית הגרמנית בימיו של האנמן)

שיטת הריפוי הזו נוצרה בעקבות גילוי השפעת קליפת עץ הכינין על מלריה
בתקופתו שימש הכינין לעיתים תרופה נגד מלריה.
אחד מתסמיני המלריה הבולטים הוא חום לסירוגין   האנמן ניסה על עצמו ולקח כינין במשך מספר ימים כשהוא בריא. להפתעתו לקה בחום לסירוגין -התסמין הבולט של מלריה. כלומר: הטיפול נגד מלריה העתיק את תסמיני המחלה באדם בריא.
האנמן הבין מכך שהכינין מרפא את המלריה משום שהוא יוצר מחלה מלאכותית בגוף דומה למלריה וזו מפעילה את מנגנוני ההגנה של הגוף ומכאן החל לחשוב שאם זה עובד אולי ניתן להשתמש בתרופות אחרות בדרך דומה, אחרי קביעת השפעת הצמח על אדם בריא
וכך התחיל האנמן לבצע "אימותים" שהם יצירת תרופה מחומר צמחי ובדיקת התסמינים שנגרמו על ידי אותו צמח לאדם בריא, אם הם תאמו תסמינים שנוצרים ממחלה מסוימת הסיק על פי עיקרון "הדומה מרפא דומה" שזה הריפוי למחלה הספציפית הזו.

 חשוב ביותר לציין כי בתפיסה ההומאופתית תסמינים נפשיים ורגשיים מקבלים משקל שווה או אפילו גדול יותר מתסמינים גופניים.  (רופאים נוטים לעשות בדיוק ההיפך, ההתייחסות לתסמינים גופניים עולה בהרבה על המשקל לתסמינים נפשיים או רגשיים.)

ההומיאופתיה הייתה אפוא לאחד התחומים הרפואיים ההוליסטיים הראשונים שהעניק תשומת לב לשינויים במחשבה ובגוף תוך חיפוש הריפוי המתאים

האנמן טיפל אמפירית בחוליו על בסיס חוק הדומה בהצלחה עצומה ובמגוון מחלות רב. תוך כדי עבודתו הוא הופתע לגלות בעקבות ניסויים בדילול תרופות שניתנו לחוליו  שככל שהדילול רב יותר כך גוברת יעילות התרופה – הוא כינה טכניקה זו   העצמה
הוא הגיע למצב שהתרופות ההומיאופתיות שלו היו מדוללות כל כך שרבות מהן לא הכילו אפילו מולקולה אחת של צמח המרפא המקורי.
זו עובדה הסותרת את העקרונות המקובלים בתעשיית התרופות שכאמור עובדת על השפעות לפי מינון ולכן הביאה לזלזול של רוב הרופאים הרגילים בעובדה שתרופה הומיאפתית שאינה מכילה אפילו   את החומר הנחוץ ליצירת השפעה פיזיולוגית ברת מדידה אכן משפיעה.
 אך מסתבר על פי העובדות והניסיון של האנמן שחומר, גם בריכוז שאינו גלוי  או בר מדידה מסוגל להשפיע על הגוף הפיזי.  כיצד?

כאן מומלץ לנו לבדוק את גישתו של אינשטיין התופס את החומר כאנרגיה.
תפיסה זו עשויה להביא לבדיקה מחודשת של תכונות ריפוי של הצמחים שמהם בעצם מיוצרות היום גם התרופות הסינתטיות

ההסבר האפשרי של ההומיאופתיה הוא שכמויות הזעירות או הבלתי גלויות יוצרות אינטרקציה עם האנרגיה המעודנת האנושית הקשורה קשר הדוק למבנה התאי הפיזי

 כאן ברצוננו להשיג הסבר והבנה על מהותה ודרך פעולתה של ה"אנרגיה המעודנת"  או "רפואת תדרים" .
 .
                                               


חייגו
052-2530393