במודלים הפסיכואנליטיים, המטפלים שמו בצד את הרגשות שלהם והציעו את עצמם כמסך ריק לשיקוף המטופל. מטפלים הומניסטיים אקזיסטנציאליים הגדירו מחדש את הקשר הטיפולי, וטענו שהאידיאל הוא שהמטפל יפתח עצמו לגמרי לתגובות של עצמו ושל המטופל.
כפי שהעיסוק הדתי האזוטרי היה נגיש בעבר הרחוק רק לאליטות הקרובות אל הידע - כמו כוהני דת, תלמידי חכמים, מקובלים, נזירים ומיסטיקנים אשר פרשו מעיסוקי היום-יום הטריוויאליים - כך גם העיסוק בתכני הנפש והטיפול הפסיכולוגי היה נגיש בעבר רק לאליטה המשכילה וליחידי סגולה, שיכלו להרשות לעצמם טיפולים ארוכים ויקרים בקליניקה של הפסיכולוג.