בלארוס
בבלארוס כל השנה היא העונה כך שאין לכם ממה לחשוש . ויש בה יותר ממה שהייתם מצפים .

רסיה הלבנה בלארוס ארץ יערות, אגמים, עיירות ציוריות .......( מהפרספקט ) תוארה במקומות רבים כפיסת אדמה, משני צדיו של הנתיב הקצר ביותר בין מוסקבה לבין גבול פולין., . רצועות רחבות של עצי שדר, שטחים עצומים של אדמות יערות אגמים כחולים  ביצה מיוערות, וכפרים ציורים  מוקפים שדות ירוקים ושחורים, כל אלו מעניקים למדינה יופי בלתי נשכח.

יש בבלארוס יותר מה לראות ממה שהייתם מצפים. מינסק היא מרכז קוסמופוליטי ועדות מזהירה לתכנון הערים הסובייטי.  ( מיעדת להכרזה  על ידי אנסק"ו כעיר של שנות ה-60 לשימור המורשת העולמית) ברסט היא עיר תוססת וקדחתנית, הורודנו היא שילוב של מורשות היסטוריות שונות ופולוצק מטרונית המנמנמת על זרי הדפנה של עברה המפואר.
belarusia

תעודת זהות
שם מלא: הרפובליקה של בלארוס (ביילורוסיה) .
שטח: 207,600 קמ"ר .
אוכלוסייה: 10.2 מיליון נפש .
בירת המדינה: מינסק (אוכלוסייה: 1.7 מיליון נפש) .
תושבים: בלארוסים (78 אחוז), רוסים (13 אחוז), אוקראינים (3 אחוז), פולנים (4 אחוז) , יהודים (1 אחוז) ואחרים (1 אחוז).
שפות: בלארוסית, רוסית .
דת: יוונים-אורתודוכסים, קתולים .
ממשל: רפובליקה .
נשיא: אלכסנדר לוקאשנקו .

תעשיות עיקריות: מזון, כימיקלים, טקסטיל, מיכון חקלאי, עץ .
שותפי סחר עיקריים: רוסיה, אוסטריה, גרמניה ובריטניה .

פירוש השם "בלארוס" הוא "רוס הלבנה". לעתים קרובות היא עדיין נקראת בעברית ובשפות אחרות "רוסיה הלבנה".

סביבה

בלארוס קטנה מעט מבריטניה וגובלת ברוסיה מצפון וממזרח, בלטביה ובליטא בצפון מערב, בפולין ממערב ובאוקראינה מדרום. זוהי ארץ מישורית, שהגבעה הגבוהה ביותר בה, דזרז'ינסקאיה (Dzjarzhinskaja), מתנשאת לגובה 345 מ' בלבד. פני השטח הם ברובם רכסים נמוכים, המפרידים בין אדמות ביצתיות  מישוריות רחבות, שאגמים קטנים פזורים ברחביהן, 21,000  נהרות ונחלים .

הנהר הגדול ביותר הוא דנייפר (Dnjapr), שזורם מסמולינסק שברוסיה אל תוך מזרח בלארוס.

בעבר כיסו יערות את בלארוס כולה. עד המאה ה-16, עם זאת, נכרתו מרבית העצים לצורך הכשרת שטחים לחקלאות, אבל באזורים רבים, בעיקר בדרום, הספיקו כבר היערות לצמוח מחדש. העצים הנפוצים ביותר הם עצי מחט, אלון, אשור ושדר. שמורת הטבע בלוביז'סקאיה פוסצ'ה, שעל גבול פולין, היא אזור היער המעורב הבראשיתי הגדול ביותר באירופה, וחיה בה אוכלוסייה גדולה של שורי בר. בשאר שמורות הטבע בבלארוס חיים דישונים, איילים, זאבים, שועלים, סנאים, דלקים, ארנבות, בונים, לוטרות, חורפנים וגיריות. באדמות החקלאיות מגדלים דגנים ופשתן: שדות גדולים של פרח הפשתן הכחול והעדין יוצרים מראה מרהיב.

בבלארוס שורר אקלים יבשתי, שהופך קיצוני קצת יותר במעבר מדרום מערב אל צפון מזרח המדינה. הטמפרטורות הממוצעות בינואר נעות בין ארבע מעלות לשמונה מעלות מתחת לאפס, ושבעה עד שמונה חודשים בשנה מכסה כפור את הקרקע. החודש החם ביותר הוא יולי, כאשר הטמפרטורות מגיעות בדרך ל-19 מעלות. החודשים הגשומים ביותר הם יולי ואוגוסט, ושלג מכסה את המדינה בין דצמבר לאפריל.

היסטוריה
עדויות מצביעות על הימצאות בני אדם באזור בלארוס כבר מראשית עידן האבן. קיימות הוכחות ודאיות ששבטים סלאביים מזרחיים חיו כאן במאות השישית עד השמינית לספירה. לאחר שהמוגולים הביסו את שליטיו הסלאביים של האזור, בקייב, בשנת 1240, הוכפפו עיירות רבות בבלארוס לעול הטאטרים. במהלך המאה ה-14 נכבש האזור על ידי ליטא, ששליטיה אפשרו לתושבי בלארוס להמשיך ולהיאחז בדת הנוצרית האורתודוכסית ובשפה המקומית, על אף העובדה ששעבדו את מרבית המקומיים לצמיתים. במשך 400 השנה הבאות הפכה בלארוס לישות תרבותית נפרדת מרוסיה ומאוקראיה. כאשר פולין התאחדה עם ליטא, בשנת 1569, התחזקה השפעת התרבות הפולנית בבלארוס והכנסייה הבלארוסית הוכנסה תחת סמכות הוותיקן.

בשלהי המאה ה-18 החלה מעמדה של פולין להיחלש, ורוסיה נכנסה לתמונה והשתלטה על בלארוס. שליטי רוסיה היו נחושים בדעתם להפוך את בלארוס לחלק מארץ האם הגדולה: הוחרמו פרסומים בשפה הבלארוסית ויוסדה הכנסייה הרוסית האורתודוכסית. במהלך המאה ה-19 החלה בלארוס לעבור מחקלאות לכלכלה תעשייתית. בשנות ה-60 של המאה ה-19 שוחררו הצמיתים, אבל העוני באזורים הכפריים היה רב עד כדי כך ש-1.5 מיליון איש עזבו את המדינה לקראת סופה של המאה. כיוון שהרוסים כפו על היהודים לחיות באזורים מוגדרים - שאחד מהם היה בלארוס - האוכלוסייה היהודית העירונית של המדינה גדלה באופן דרמטי במהלך המאה ה-19 ובעיירות מסוימות היוו היהודים יותר ממחצית האוכלוסייה. מרבית הערים יושבו על ידי יהודים ורוסים, בעוד הבלארוסים נותרים באזורים הכפריים, עם מעט מאוד השפעה פוליטית או גישה למשאבים.

במהלך מלחמת העולם הראשונה התנהלו רבים מן הקרבות בין הרוסים לגרמנים על אדמת בלארוס, וחלקים גדולים של המדינה נהרסו. גרמניה כבשה את בלארוס, אבל בשנת 1921 חולקה המדינה בין פולין לרוסיה הבולשביקית (שהפכה לברית המועצות בשנה שלאחר מכן). בשנות ה-30 של המאה ה-20 נערכו טיהורים והלאמות חקלאיות בחלק הרוסי של בלארוס, ותרבותה וקיומה העצמאי דוכאו. אלפי בלארוסים הוצאו להורג, מרביתם ביערות הסמוכים למינסק.

כאשר גרמניה פלשה לפולין ולברית המועצות בשנת 1939, השתלטה ברית המועצות חזרה על החלק הפולני של בלארוס. למרבה הצער, עבור הבלארוסים, הם שוב היו בקו הראשון, כאשר גרמניה פלשה לברית המועצות בשנת 1941. הכיבוש הגרמני היה אכזר ובמדינה התגבשה מחתרת פרטיזנית גדולה. בשנת 1944 הניס הצבא האדום את הגרמנים, אבל בלארוס נרמסה בתהליך: מינסק נהרסה על היסוד ורבע מאוכלוסיית המדינה מצאו את מותם. רבים מן המתים הושמדו במחנות ריכוז של הנאצים או הוגלו והוצאו להורג על ידי ברית המועצות.

תוכנית החומש הראשונה, לאחר המלחמה, הצליחה לשקם הרבה מן ההרס שנגרם, ומינסק התפתחה כמרכז תעשייתי של ברית המועצות. אנשים עברו לגור בעיר ורוסים רבים היגרו אליה במטרה להצטרף אל כוח העבודה התעשייתי. עד שנות ה-80 של המאה ה-20 הלכו הפוליטיקאים הבלארוסים על קו דק בין הדגשת מעמדה הנפרד של בלארוס כאומה לבין הישארות בטוחה בחיק המשפחה הסובייטית. יחד עם זאת, יש לציין שיצא לבלארוס מוניטין של אחת הקומונסיטיות הנוקשות ביותר מבין הרפובליקות הסובייטיות.

כאשר אירע הפיצוץ בכור הגרעיני בצ'רנוביל, שבאוקריאנה, בשנת 1986, נפגעה בלארוס קשה יותר מאוקראינה עצמה. כחמישית מכלל המדינה נפגעה מזיהום קשה, וחל מפנה בדעת הקהל, שהתנגד להמשך החברות באיחוד הסובייטי. בשנת 1988 הוקמו 'החזית הבלארוסית העממית' במטרה לטפל בנושאים שעלו בעקבות אסון צ'רנוביל ובהיחלשותה של השפה הבלארוסית. הרגש הלאומי התגבר בשנים שלאחר מכן, וב-27 ליולי 1990 פרסמה הרפובליקה הצהרת ריבונות, במסגרת ברית המועצות. ב-25 באוגוסט 1991 פרסמה המפלגה הקומוניסטית הצהרה על עצמאות מלאה.

סטאניסלאב שושקביץ', פיסיקאי שיצא נגד ההזנחה של הרשויות בצ'רנוביל, היה ראש הממשלה הראשון, ואימץ קו מתון, בין השלטון הקומוניסטי הישן לבין 'החזית העממית'. בראשית שנות ה-90 התקדמה הרפורמה הכלכלית באיטיות, והקומוניסטים ביססו מחדש קשרים רבים עם רוסיה, בניגוד לרצונו של שושקביץ'. שושקביץ' הורד מהשלטון בשנת 1994 ובבחירות הישירות הראשונות לנשיא זכה אלכסנדר לוקאשנקו. לוקאשנקו הבטיח לעצור את עליית המחירים, להפסיק את מגמות ההפרטה, למגר את השחיתות, לחסל את הפשע המאורגן ולכונן קשרים הדוקים יותר עם רוסיה.

 
כלכלת  בלארוס
ענפי התעשייה העיקריים הם ייצור מזון , כימיקלים , טקסטיל , חומרי בניין , ציוד חקלאי וציוד תעשייתי . 30% משטח המדינה (63 מיליון דונם) משמשים את החקלאות . הגידולים העיקריים הם שעורה, שיבולת שועל, חיטה, תפוחי-אדמה , פשתן , טבק , סלק סוכר, ירקות ופירות . כ-14% מהשטח (בעיקר בצפון המדינה) משמשים למרעה . מגדלים בעיקר בקר , חזירים , כבשים וסוסים .


בתקופה הסובייטית בלארוס הייתה אחת הרפובליקות העשירות בבריה"מ . לאחר התפרקות בריה"מ  נכנסה בלארוס למשבר כלכלי עקב היפרדותה מבריה"מ  והפיכתה למדינה עצמאית . בשנים הראשונות שרר מחסור בחומרי גלם . בשנים הראשונות התבצעה הפרטה של הכלכלה , אך ב-1995 הנשיא אלכסנדר לוקשנקו הכריז על מדיניות כלכלית חדשה : "כלכלת השוק הסוציאליסטית" . שיטה זו אינה שונה מכלכלה ריכוזית נוסח קומוניזם : המדינה שולטת על המחירים , השכר , שער החליפין. השלטון אינו אוסר על עסקים פרטיים אך עושה הכול כדי שלא יוכלו להתקיים . בשנים האחרונות המדינה מלאימה מפעלים ובנקים ומגדילה את שליטתה על הכלכלה . ההפרטות המעטות שמתבצעות הן ברמת  עירייה/עסקים קטנים .


סחר החוץ מתנהל בעיקר עם רוסיה , פולין , גרמניה , אוקראינה ולטבייה . תקציב הממשלה גבוה (בין 45%-50% התמ"ג) מלמד על כך שהכלכלה הסוציאליסטית ושיש מעורבות גדולה של המדינה במשק . ב-1997 חתמו רוסיה ובלארוס על הסכם איחוד מוניטרי ביניהם . במשבר הפיננסי שפקד את רוסיה ב-1998- "משבר הרובל" , פגע קשות בבלארוס שתלויה בביקוש מרוסיה שצנח . מאז שנת-2000 עם השתפרות המצב הכלכלי ברוסיה נהנית בלארוס מצמיחה גבוהה (6.7% בממוצע בין 2000-2006) . ואולם צמיחה זו אינה נשענת על בסיס יציב בעקבות היעדר תנאים מתאימים להשקעות , היעדר רפורמות ותלות גבוהה ברוסיה .

כלכלת בלארוס מורכבת מ-44% תעשייה , 42% שירותים ו-14% חקלאות . האבטלה במדינה נמוכה ועומדת על 2.7% מכוח העבודה ; העובדים מפולגים כך : 26.5% בייצור , 53.5% בשירותים ו־20% בחקלאות .


תרבות ואירועים
לענף ההוצאה לאור הבלארוסי היתה השפעה עצומה על האזור: ספרי תנ"ך בלארוסים היו הספרים הראשונים שהודפסו במזרח אירופה, והמשורר הבלארוסי, סמיון מפולוצק, הביא במאה ה-17 את סגנון הבארוק אל הספרות הרוסית. הספרות הבלארוסית המודרנית נולדה במאה ה-19 - קונסטאנטין מיצקביץ' (שידוע יותר בכינויו יעקוב קולאס) נחשב לחלוץ הקלאסי, ואילו נטליה ארסנייבה, מחברת תחת שמים כחולים, נחשבת לאחד מגדולי הסופרים במאה ה-20. הסופרים המקומיים דוכאו תחת השלטון הסובייטי, אבל הסצינה הספרותית נמצאת כיום בתהליך של התחדשות.

לבלארוס מסורת מוסיקאלית חזקה ומקורם של רבים מן המזמורים והדרשות הנוצריים-אורתודוכסיים, מן המאה ה-12, הגיעו במקור מבלארוס. המוסיקה הבלארוסית העממית ידועה בכל העולם; אל תחמיצו הופעה, אם נקרית בפניכם ההזדמנות. מוסיקת-עם מודרנית התפתחה מטקסים פולחניים או ממוסיקה כנסייתית, ושגשגה מהמאה ה-16 ואילך. מוסיקה קלאסית בבלארוס היא תופעה של המאה ה-20 בלבד, מה שלא עצר בעד להקות האופרה והבלט של מינסק מלזכות במוניטין בינלאומי.

בלארוס, בדומה לאוקראינה, היתה מאז ומתמיד נקודת מפגש בין הנצרות הקתולית לבין הנצרות היוונית-אורתודוכסית. כ-70 אחוז מכלל הבלארוסים משתייכים לכנסייתה היוונית-אורתודוכסית, אבל כתוצאה משנים של שלטון פולני התפתחה בה גם קהילה קתולית גדולה (שהיא השלטת בכמורה). יש גם קהילות קטנות של פרוטסטנטים (שריד של האוכלוסייה הגרמנית הגדולה שהיתה כאן פעם), של מוסלמים (בעיקר טאטארים) ושל יהודים.

בלארוסית היא שפה מזרח סלאבונית, הקרובה לרוסית ולאוקראינית. היא נכתבת על פי רוב באותיות קיריליות, אבל יש גם אלף בית רומי-בלארוסי, שנמצא בשימוש לעתים רחוקות. תחת השלטון הסובייטי למדו 80 אחוז מהילדים הבלארוסיים ברוסית בלבד, ורוסית היתה השפה הרשמית בכל המגעים העסקיים והממשלתיים. בשנת 1990 הוכרזה הבלארוסית כשפה הרשמית של המדינה. עכשיו משנים בהדרגה את שמות הרחובות, והדגש בתוכניות החינוך מוסט חזרה להיסטוריה ולספרות הבלארוסיות. יחד עם זאת, רוסית היא עדיין שפה מדוברת בפי רבים.

הבלארוסים חובבים פטריות, ואיסופן הוא מעין טקס מקומי. רבים מן המאכלים מכילים פטריות בצורה כזו או אחרת - ברוטב עשיר, כמילוי עם שמנת או בפני עצמן. עם המאכלים הפופולריים נמנים גריבי בסמטאנה (hrybi v smtane - פטריות עם שמנת חמוצה), גריבנוי סופ (hribnoy sup - מרק פטריות וגריסים) וקוטלטה פוקרסטיאנסקי (kotleta pokrestyansky - פרוסות חזיר ברוטב פטריות). מרכיבי מזון עיקריים אחרים הם שום, דגים וקימל. קוואס (Kvas) הוא משקה פופולרי, המוכן מלתת, קמח, סוכר, מנתה ופירות.



אתרים בבלארוס

מינסק
כמעט כל הבניינים במינסק נבנו אחרי 1944, לאחר שהכיבוש של העיר על ידי הצבא הסובייטי לא הותיר אף אבן על כנה. מינסק היא לדעת רבים הדוגמה הטובה ביותר לתכנון ערים סובייטי טהור, בקנה מידה גדול. היא כמעט ומצליחה להגשים את הניסיון ליצור אוטופיית פועלים: האחידות של חזיתות הבתים המונומנטליות מרוככת על ידי הרחובות הרחבים והפארקים הנחמדים. שוררת בה אווירה תוססת וקוסמופוליטית והיא נקייה ומוארת יחסית לערים סובייטיות-לשעבר אחרות.

הרחוב הראשי של מינסק, פרוספקט סקארין (praspekt Skaryny) הוא טיילת ענקית ושוקקת חיים. בקצה הדרום מערבי של הרחוב נמצאת פלוסצ'ה נזלז'נוסטי (ploshcha Nezalezhnastsi - 'כיכר העצמאות'), שמשתרעת על פני 500 מ' וסביבה בנייני ממשלה ובניין הכנסייה הקתולית הפולנית סנט סימון. פארק יאנקי קופאלי (Park Janki Kupaly) הוא רצועה ירוקה ונחמדה, שמשני צדיה נהר סביסלו?ץ' המתפתל. אתם יכולים לשכור כאן סירת משוטים או ללכת לבקר בבית שבו ערכה המפלגה הקומוניסטית הרוסית את הקונגרס הסוציאל דמוקרטי הכללי הראשון, בשנת 1898 .

במוזיאון הלאומי להיסטוריה ולתרבות של בלארוס תוכלו לצאת לסיור בהיסטוריה רבת התהפוכות של המדינה ואילו במוזיאון הלאומי לאמנות בלארוסית מוצג אוסף ציורים מן המאות 20-17. המוזיאון של המלחמה הפטריוטית הגדולה מתאר בהרחבה את זוועות מלחמת העולם השנייה ומצליח להסביר הרבה מן האובססיה הבולטת של המדינה עם המלחמה. מבעיתים במיוחד התצלומים של פרטיזנים מוצאים להורג והתצוגות העוסקות בשבויי המלחמה.

בעיר העתיקה, שממערב לפרוספקט סקארין, נמצאת קתדרלת סנט דוחובסקי (St Dukhawski) הברוקית. הקתדרלה היתה בעבר חלק ממנזר ברנאדרין הפולני - מבני המנזר שופצו וכיום שוכנת בהם אקדמיה למוסיקה. אם אתם רוצים להתרשם כיצד היתה מינסק בעבר, לכו לשכונה שממזרח לנהר סביסלוץ', ששופצה כולה בסגנון המאות 17-18. זוהי שכונה לא גדולה ורבת קסם, מלאה בבתי קפה, ברים, מסעדות וחנויות מזכרות. לכנסיית מריה מגדלנה הסמוכה, שנבנתה בשנת 1847, יש מגדל פעמון מתומן וכיפה גדולה.



קאטין
ב-1943 שרפו הנאצים את כפר קאטין (Khatyn) עד היסוד. המקום משמש כיום כאתר הנצחה, הבנוי סביב פסל של הניצול היחיד, יוזף קאמינסקי. במקום נמצאים גם בית הקברות של הכפרים, שמנציח 580 כפרים בלארוסיים, שהוחרבו על ידי הגרמנים; עצי החיים (למעשה עמודי בטון), המנציחים 433 כפרים נוספים, שהוחרבו אבל נבנו מחדש; ואולם זיכרון, שבו תיעוד של מחנות הריכוז בבלארוס ושל חלק מקורבנותיהם.


ברסט
ברסט (Brest), אחד ממעברי הגבול העמוסים ביותר במזרח אירופה, נמצאת פחות מ-200 ק"מ מוורשה ו-350 ק"מ ממינסק, ממש על הגבול עם פולין. בדומה לעיירות גבול אחרות יש בה אווירה שוקקת חיים, והבלארוסים נוהרים ממנה למסעות קניות קצרצרים בפולין. מרכז ברסט משתרע מתחנת הרכבת הראשית, לכיוון דרום מזרח, עד נהר מוחאבץ. הרחוב הראשי נקרא ווליצה סובטסקאיה (Vulitsa Savetskaja). ברסט היתה אחת מ-11 'ערי הגיבורים' של ברית המועצות במלחמת העולם השנייה - כאשר הגרמנים פלשו אליה ביוני 1941, החזיק מבצר ברסט מעמד במשך חודש ימים.

מבצר ברסט, במקום המפגש של נהרות בוג (Buh) ומוחאבץ, הוא גולת הכותרת של ברסט. בשנים 1838-1842 הוזזה העיר כולה מזרחה, כדי לפנות מקום למבצר עצום מימדים זה. הוא הוחרב בשנת 1941 ושרידיו הוסבו לאתר הנצחה עצום למגניו. יש כאן שפע של מוסיקת אבל, של קולות ירי מוקלטים ושל פסלים בסגנון סובייטי. ממערב למבצר נמצאת כנסיית ניקולאייבסקי (Nikolaivsky), ההרוסה חלקית, שהיא העתיקה בכנסיות העיר. בעבר היתה הכנסייה חלק ממנזר גדול, שהוחרב במהלך המצור של שנת 1941.

כנסיות נוספות בעיר הן כנסיית סנט ניקולאייב (St Nikolaiv) היפה, בת 200 השנה, שבנויה על פי ערכי אסתטיקה אורתודוכסיים מסורתיים וקתדרלת סנט סימון האורתודוכסית, בעלת העיטורים המוזהבים, מן המאה ה-17. המוזיאון לארכיאולוגיה של ברסט נבנה על שרידיו של רובע האמנים של ברסט, מן המאה ה-13, שנחשף בחפירות.

 


שמורת הטבע בלוביז'סקאיה פוסצ'ה
כ-1,300 קמ"ר של יער אירופי בראשיתי שרד בשמורה זו (Belavezhskaja Pushcha), המשתרעת מהעיירה קאמיאנצ'וקי (Kamjanjuky) צפונה, כ-40 ק"מ מצפון לברסט. חלק קטן של השמורה נמצא בתחומי פולין, שמנהלת אותה בשיתוף עם בלארוס. כ-55 זנים של יונקים חיים בשמורה, ביניהם דישונים, איילים, לינקסים (חתולי בר), חזירים, סוסי בר, זאבים, גיריות, סמורים, דלקים, לוטרות, חורפנים ובונים, אבל השמורה ידועה בעיקר בזכות 1,000 ויותר שורי הבר שחיים בה - זן שהיה קרוב להכחדה בשנות ה-20 של המאה ה-20.

בשמורה יש מוזיאון טבע ומתחם שבתוכו ניתן לראות דישון, אייל, חזיר ובעלי חיים נוספים.


הורודנו
הורודנו (גרודנו; Hrodna  ממערב למינסק 280 ק"מ), היא לדעת רבים העיר הציורית ביותר בבלארוס, פשוט כיוון שהיא שרדה את המלחמה טוב יותר מכל מקום אחר, ויש בה יותר בניינים היסטוריים שלמים שיכולים להעיד על כך. הורודנו, שמיושבת כבר מהעת העתיקה, נבלעה בתוך ליטא במאה ה-14, אז הפכה לעיר נמל גדולה, ויותר מאוחר בתוך פולין, ששליטיה הקימו בה ארמון ומספר כנסיות. היא נכנעה במהירות במהלך מלחמת העולם השנייה, נפגעה מעט יחסית, אבל איבדה את מרבית אוכלוסייתה. כיום מהווה העיר מרכז תעשייתי ותרבותי, שאווירה קוסמופוליטית שוררת בו.

ווליצה סובטסקאיה (Vulitsa Savetskaja) הוא רחוב נעים, מרוצף אבנים, שלאורכו חנויות מתנות ובתי קפה, ובקצהו הדרומי פארק מלא עצים. עם הכנסיות של הורודנו נמנות קתדרלת פארני (Farny) הבארוקית, על מזבחותיה ופסליה המעוטרים, הכנסייה והמנזר ברנארדין (Bernardine) הרנסאנסית וכנסיית הקדושים בוריס וגליב (Boris & Hlib), מבנה עץ מן המאה ה-12, שעל אף המראה הצנוע המטעה שלו, הוא המבנה השני הכי עתיק בבלארוס.

מוזיאון ההיסטוריה של הדת שוכן בארמון מן המאה ה-18 ששופץ לאחרונה ויש בו כמה הדפסים וחפצי אמנות, עם השפעות פולניות קתוליות ורוסיות אורתודוכסיות בולטות, בנוסף למספר תצוגות יהודיות. סטארי זאמוק (Stari Zamak - 'הטירה העתיקה') נבנתה במאה ה-14, אבל כל שנותר ממנה הם כמה קטעים של החומה. במוזיאון שבמקום יש מוצגים מעניינים, החל מהמאה התשיעית. בסמוך ניצבת נובי זאמוק (Novi Zamak - הטירה החדשה'), משנת 1737, שהוקמה במקור בסגנון רוקוקו עשיר, אך מאוחר יותר שופצה בסגנון מאופק קצת יותר. כיום שוכנים בה מוזיאון, ספרייה והלשכה הראשית של משרד התרבות.

 

נייאסביץ'
נייאסביץ' (Njasvizh מדרום מערב למינסק 120 ק"מ), היא אחת הערים העתיקות במדינה. היא נבנתה במאה ה-13, אבל הגיעה לשיאה באמצע המאה ה-16, כאשר מעמד הסוחרים השליט בנה אותה מחדש, עם מערכת ביצורים משוכללת. במשך המאות כרסמו המלחמות, השריפות וההזנחה במעמדה של העיר, וכיום אין היא אלא אוסף מקרי של בתי עץ צבועים ושל שיכונים סתמיים, שביניהם פזורים מבנים יפים בני המאה ה-16.

בית העירייה, מן המאה ה-16, הוא אחד המבנים העתיקים בבלארוס - הוא מוזנח ודהוי, אבל התכנון האדריכלי שלו מעניין. שער סלוצק (Slutsk), שהוקם גם הוא במאה ה-16, שופץ בסגנון הבארוק מאתיים שנה מאוחר יותר. כנסיית פארני הפולנית הקתולית היא מבנה קודר בסגנון בארוק מוקדם, בעל חזית מרשימה ביופייה. מאחורי הכנסייה ניצב מבצר הארמון ראדזיביל (Radziwill), שעוצב על ידי האדריכל האיטלקי ברנארדוני, במאה ה-16, וכיום שוכן בו בית מרפא לחולי לב.

פולוצק
פולוצק (Polatsk מצפון למינסק 260 ק"מ), היא עיירה מנומנמת, על שפת הנהר. היא הוקמה במאה השישית, על ידי הוואראנג'ינים, ויש לה היסטוריה עשירה. במאה ה-13 הצליחה אמנם להימלט מבזיזותיהם של גדודי המוגולים, אבל בשנים שלאחר מכן נבלעה בתוך ליטא ופולין, ותושביה הפכו לצמיתים. פולוצק שגשגה כעיירת נמל, לאורך הנהר, אבל הטלטלה באופן תמידי בין הצארים הרוסים לבין בית המלוכה הפולני, שנאבקו זה בזה וגרמו להריסתה עד היסוד, יותר מפעם אחת במהלך ההיסטוריה.

קתדרלת סנט סופיה, שנבנתה במאה ה-11, היא גולת הכותרת. זהו המבנה העתיק ביותר ששרד בבלארוס, ובמקור תוכנן בהשראת קתדרלת סנט סופיה בקייב. למרבה הצער ננטשו במשך השנים מרבית המאפיינים המקוריים מן המאה ה-11. הכנסייה, שניזוקה בשריפה במאה ה-15, הוסבה למגורים צבאיים ונבנתה כולה מחדש במאה ה-18, בסגנון הבארוק. במוזיאון שבפנים יש דגם של הקתדרלה המקורית, ובקומת המרתף ניתן לראות את היסודות המקוריים מן המאה ה-11.

עם האתרים הנוספים בעיר נמנים מוזיי בלורוסקוי קניגאדרוקאבאני (Muzey Belarushka Knihadrukavanni), שהוא מוזיאון לספרים ולכתבי עת עתיקים, והמוזיאון להיסטוריה של האזור, ששוכן ברחוב יפה, שלאורכו בתי עץ עתיקים ורבי קסם.


ויטבסק
בוויטבסק (Vitsebsk מצפון למינסק 277 ק"מ), היו בעבר יותר מ-30 כנסיות וסצינה תרבותית משגשגת. קאנדינסקי, מאלביץ' ושאגאל בילו כאן תקופות מחייהם. מלחמת העולם השנייה והעידן הסובייטי שמו קץ לכל זה, אבל האווירה האלגנטית עדיין שוררת בחלקים של העיר העתיקה.

במוזיאון העירוני לאמנות מוצגות תערוכות מתחלפות, בנוסף לתצוגות קבועות של אמנות אירופית במאות 18-20. בית העירייה העתיק ממוקם בסמוך, וממול יש ציור קיר של ויטבסק העתיקה. ווליצה סובורובה (Vulitsa Suvarova) הוא הרחוב הראשי בעיר העתיקה. באמצעו יש פארק קטן ואנדרטה למלחמת צרפת-רוסיה, ב1812-. מעבר למצבות הזיכרון, יש תצפית על לעמק. המבנה האלגנטי בסמוך הוא ארמון לשעבר, שמשמש כיום כבית משרדים של הק.ג.ב. יש תוכניות להקים בעיר מוזיאון שאגאל - הואיל והאמן נולד בוויטבסק.



ועוד  ועוד  ...  אטרקציות  מורכבות  לכל טעם